הוראות והכוונה

בסרטון הבא יש הסבר מלא על התכנית ועל התהליך.

שיהיה בהצלחה!

איך מתכוננים?

הכינו לעצמכם מחברת שתלווה אתכם בתהליך. בזמן הניתוק אנשים נוטים לשכוח דברים, וחשוב שאת המידע של המבוא תזכרו כי הוא יעזור להפחית משמעותית הרבה פחדים ומחשבות ויענה לכם על המון שאלות שחוזרות על עצמם. כל המידע קיים בפרק זה! שאלות שאין להן תשובה יוצרות ערעור וחוסר וודאות, מה שיגרום לכם להיתקע כך. כל תרגיל וכל פרק חשובים (למעט פרק ד שהוא אופציה) ויש להיצמד להוראות ולא לעשות שום דבר באופן חלקי או כללי.

בשבועיים הראשונים אתם מתחילים את התרגילים של חלק א ועוברים על המבוא. מומלץ לעבור על המידע בפרק המבוא מספר פעמים ולעשות את הבוחן על מנת לוודא שאתם מבינים מה קורה לכם, למה זה קורה לכם, למה אתם מרגישים מה שאתם מרגישים, ומה עליכם לעשות כדי להפסיק להרגיש את זה? כשכל זה יהיה לכם ברור, תוכלו להתמסר לתהליך ולהפסיק להיות בספק או חוסר הבנה. לאחר כשבועיים אתם ממשיכים עם התרגילים של חלק א לעוד שבוע ומתחילים את חלק ב. לחלק ג אתם עוברים כאשר הניתוק שנמצא 24/7 נעלם ומגיע לעתים רחוקות ללא כל סיבה, בהתקפים. ברגע שתתחילו את התהליך יש לכם הסבר מפורט בכל פרק. בכל שלב, אם תרגישו פחד של ״מה אם אני לא אצא מזה?״, ״מה אם התהליך הזה לא יעזור לי?״, תוכלו להיכנס לפרק ״מוטיבציה״ ושם תוכלו למצוא הרבה סרטונים עם סיפורים של אנשים. כולם השתמשו באותם הכלים ויצאו מהמצב הזה. חשוב בתהליך להתמיד בתהליך ולא לוותר או להתייאש, למרות שקשה.

במחברת שתלווה אתכם שימו לעצמכם טבלה ובסוף כל שבוע דרגו לעצמכם איך היה הניתוק מ1 עד 10. תהיו כנים עם עצמכם ואל תנסו להגזים או לתת לתחושות הקורבן שלכם לנהל אתכם. המטרה היא שתראו שמשבוע לשבוע יש ירידה קלה. זה כמו לרדת במשקל – נשקלים רק אחת לשבוע והירידה היא תמיד קטנה ולא נראית לעין. אך במשך הזמן רואים את ההבדל וכך גם התהליך.

זכרו להתמקד בתהליך ולא בבעיה! שימו פוקוס על הפיתרון ולא על התסמינים. מיקוד בבעיה ובתסמינים זו התנהגות של ההפרעה מה שישאיר אתכם בתוך זה. מיקוד בתהליך ובפיתרון יוציא אתכם מזה מהר יותר.

🧠 לפני שאתם מתחילים את התהליך, קראו למטה את המאמרים המדעיים 🧠

ולמדו איך התהליך בנוי!

⬇️

ההסברים, הכלים והתהליכים המוצגים מבוססים על מחקרים מדעיים. בחלק זה תוכלו לקרוא סיכום בעברית של מחקר שהתפרסם בשנת 2019 על ידי ד"ר רונלד רודן, פסיכיאטר מניו יורק. הסיכום שכאן נכתב בשפה פשוטה וברורה, כך שגם מי שאינו בקיא במדעי המוח יוכל להבין את הרעיונות המרכזיים. למי שמעוניין, ניתן לחפש את המאמר המקורי באנגלית ולקרוא אותו במלואו. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהמאמר עשוי להיות מאתגר לקריאה ללא ידע מוקדם על תפקוד המוח.

Harnessing Electroceuticals to Treat Disorders Arising From Traumatic Stress: Theoretical Considerations Using a Psychosensory Model
מאת: Ronald A. Ruden
פורסם בכתב העת EXPLORE: The Journal of Science and Healing,
שנה: 2019.

סיכום המאמר והסבר בעברית

מה קורה במוח בעקבות טראומה? הסבר מדעי מפורט

כאשר אדם חווה אירוע טראומטי, המוח מגיב בתהליך מורכב שנועד להגן על הגוף ולהבטיח הישרדות, אך לעיתים קרובות התגובה הזו משאירה חותם עמוק ועמיד במוח. התוצאה היא שזיכרונות טראומטיים נשמרים בצורה עמידה במיוחד, כך שכל טריגר קטן יכול לעורר מחדש את החוויה. כאן נסביר מה קורה במוח מבחינה מדעית, כולל החומרים והמערכות המעורבות בתהליך.



איך אירוע הופך לטראומטי? ארבעת התנאים

כדי שאירוע ייחשב כטראומטי, צריכים להתקיים ארבעה תנאים עיקריים:

  1. אירוע משמעותי:
    חוויה שבה האדם חווה איום מוחשי על הגוף, הנפש, או תחושת השליטה.
    דוגמאות: תאונת דרכים, תקיפה, התקף חרדה עוצמתי, או התקף חרדה תחת השפעת חומרים משני תודעה.

  2. תגובה רגשית חזקה:
    פחד, חרדה, או תחושת חוסר אונים בזמן האירוע. רגשות אלו מחזקים את הקידוד במוח.

  3. נוף מוח רגיש:
    לא מדובר רק על סטרס רגעי, אלא גם על רגישות כללית ללחץ, שנובעת מטראומות עבר, גדילה בסביבה לחוצה (כמו מלחמה או קושי כלכלי), או אפילו גנטיקה.

  4. תחושת חוסר מוצא:
    כאשר האדם מרגיש שאין דרך להימלט או לשלוט במצב, הקידוד של הזיכרון מתחזק משמעותית.

 

 

מה קורה במוח בזמן טראומה?

1. תהליך קליטת המידע:

כאשר מתרחש אירוע מאיים, המידע מהחושים (ראייה, שמיעה, תחושה) מגיע לתלמוס, שמשמש כ"תחנת ממסר".

  • תלמוס: מעביר את המידע לשני מסלולים:
    א. המסלול המהיר לאמיגדלה: מאפשר תגובה מיידית של פחד.
    ב. המסלול הארוך להיפוקמפוס והקורטקס: מעבד את הפרטים המדויקים (מקום, זמן).

2. תפקיד האמיגדלה – מרכז הפחד:

  • אמיגדלה: אזור במוח שמזהה סכנה ומפעיל את מערכת החירום.
    במהלך האירוע, האמיגדלה משחררת גלוטמט – נוירוטרנסמיטר מרכזי שמפעיל קולטנים בתאי העצב.

  • קולטני NMDA ו-AMPA:

    • קולטני NMDA נפתחים תחילה, ומאפשרים ליוני סידן (Ca²⁺) לזרום לתא.
    • זה מוביל להפעלה של קולטני AMPA, שמתחזקים ונשארים יציבים בממברנה של תאי העצב.
    • התוצאה: הזיכרון מקודד בצורה חזקה ועמידה.

3. תפקיד ה-PKMζ – עיגון הזיכרון:

  • PKMζ (Protein Kinase M zeta): אנזים שמפעיל את קולטני AMPA ודואג להישארותם בתאי העצב.
    • האנזים הזה הופך את הזיכרון לעמיד במיוחד, כך שהוא לא "מתפוגג" עם הזמן.

4. מערכת הלחץ – הורמונים ומערכת העצבים:

בזמן האירוע, האמיגדלה מפעילה את מערכת העצבים האוטונומית ואת בלוטת יותרת הכליה (האדרנל):

  • אדרנלין ונוראדרנלין: משוחררים לדם כדי להגביר את הערנות והתגובה הפיזית.
  • קורטיזול: הורמון סטרס שמשפיע על האמיגדלה וההיפוקמפוס, מחזק את הקידוד של הזיכרון הרגשי ומחליש את יכולת עיבוד ההקשר.

5. תפקיד ההיפוקמפוס – ארגון הזיכרון:

  • ההיפוקמפוס מנסה לארגן את הפרטים של האירוע (מקום, זמן, נסיבות), אך במצב של סטרס גבוה, הוא פועל בצורה פחות יעילה.
    • התוצאה: הזיכרון מקודד בעיקר כרגש ולא כעובדות מאורגנות.

 

 

מה קורה אחרי הטראומה?

שליפה והתייצבות מחדש:

כאשר זיכרון טראומטי נשלף, המוח משחרר שוב גלוטמט, והקולטנים (AMPA ו-NMDA) מופעלים מחדש.

  • במצב זה, הזיכרון הופך ל"פתוח" לשינוי – זה הרגע שבו אפשר להתערב ולעבד אותו מחדש.
  • אם לא מתבצעת התערבות, הזיכרון מתייצב מחדש עם אותו מטען רגשי.

השפעה על הגוף והנפש:

  • זיכרונות טראומטיים יכולים להוביל לתחושות של דה-פרסונליזציה (ניתוק מהעצמי) ודה-ריאליזציה (תחושת ניתוק מהמציאות).
  • הסימפטומים נובעים מפעילות יתר של האמיגדלה ורמות גבוהות של קורטיזול שמחלישות את יכולת ההיפוקמפוס לעבד זיכרונות.

 

 

מדוע זה חשוב?

החוויה הטראומטית אינה "בעיה מוזרה" או בלתי מובנת; היא תוצאה ישירה של מנגנונים ביולוגיים שמטרתם להגן עלינו. הבנת התהליכים הללו מאפשרת לזהות שמה שאתם חווים הוא תגובה טבעית של המוח לסכנה, ולא מצב שאין לו פתרון.

מהו הזיכרון הטראומטי שמתחיל את הכל?

הזיכרון הטראומטי הוא הרגע הראשון שבו הכל התחיל – הרגע שבו חוויתם חוויה עוצמתית כל כך, שהיא נחרטה במוח שלכם בצורה חזקה ובלתי נשכחת. זה יכול להיות התקף חרדה עוצמתי, תחושה פתאומית של ניתוק מהמציאות (דה-פרסונליזציה או דה-ריאליזציה), או אירוע שבו הייתה תחושת אובדן שליטה מוחלטת.
רוב האנשים זוכרים את הרגע הזה בבירור, בין אם מדובר בתחושת חנק, פחד עצום, או הרגע שבו המציאות הפכה פתאום ל"מוזרה" ולא מובנת. המוח, בתגובה, קידד את החוויה הזו כמשהו מסוכן ומאיים, כדי להגן עליכם מפני מצבים דומים בעתיד. החותם הזה בזיכרון הוא נקודת ההתחלה של כל התחושות והתגובות שבאו לאחר מכן.

 

חשוב להבין שהזיכרון הזה לא מעיד על נזק בלתי הפיך, אלא על תגובה טבעית של המוח לאירוע שהרגיש מסוכן. זהו זיכרון שניתן לעבוד עליו, לשחרר את המטען הרגשי הכבד שמלווה אותו, ולהחזיר אתכם למצב של רוגע ושליטה.

איך משחררים את הזיכרון הטראומטי ומחזירים את המוח למצב מאוזן?

המטרה המרכזית בתהליך זה היא לשחרר את קולטני ה-AMPA מתאי המוח כאשר הזיכרון הטראומטי "שלוף". פעולה זו מאפשרת למוח לאחסן מחדש את הזיכרון בצורה שאינה טראומטית, ולהחזיר את פעילותו למצב רגיל ומאוזן. כדי שזה יצליח, יש שלבים מקדימים שחשוב לבצע: לפני שליפת הזיכרון, יש להכין את המוח לתהליך כך שיהיה מוכן לשחרר את הקולטנים ולאחסן את הזיכרון מחדש בצורה שקטה.

 

מה קורה בשלבי התהליך של התכנית?

מבוא: יצירת וודאות ותשתית תיאורטית לתהליך
בפרק המבוא תקבלו את ההסברים המדעיים שמאחורי התהליך. המידע נועד לתת וודאות וביטחון לגבי מה שקורה במוחכם וכיצד ניתן לשנות זאת. הבנה מעמיקה של המנגנונים תעזור לכם להאמין בתהליך ולהיות שותפים פעילים בו.

חלק א: הכנת המוח ושיפור פעילותו
לפני שניגשים לשליפת זיכרון טראומטי, יש לעורר ולחזק חלקים במוח שמושפעים ממצבים כמו דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה.

  • מנגנונים שפחות פעילים:
    במצבים אלו, יש ירידה בפעילות של אזורים שאחראים על יצירת תחושת ביטחון ורוגע, כמו הקורטקס הקדם-מצחי.
  • איך מכינים את המוח?
    בפרק זה תשתמשו בכלים שמעוררים ייצור הורמונים כמו סרטונין, אוקסיטוצין, ודופמין. הורמונים אלה מחזקים את תחושת החיבור לעצמכם ולמציאות, ומגבירים את יכולת המוח לעבד זיכרונות בצורה בריאה.

חלק ב: יצירת גלים בתוך תאי המוח
אחרי שהמוח מוכן, נשתמש בכלים שמייצרים גלי דלתא – תנודות בתאי העצב שמפעילות תהליכים לשחרור הקולטנים במוח.

  • מה עושים בשלב זה?
    הגלים הללו נוצרים בזמן שהזיכרון נשלף, כאשר התא "נפתח" ומאפשר שינויים בקולטני ה-AMPA.
  • למה זה חשוב?
    גלי דלתא מרגיעים את האמיגדלה ומאפשרים למוח לעבד מחדש את הזיכרון, כך שהוא מאוחסן בצורה פחות טעונה רגשית.

חלק ג: שליפה יזומה ושחרור החוויה הראשונית
בפרק זה נזהה ונשלוף בצורה יזומה את החוויה הראשונית שיצרה את הטראומה.

  • במהלך השליפה, המוח נמצא במצב "פתוח" ומוכן לשחרור הזיכרון.
  • השחרור מתבצע על ידי יצירת תנודות סידן בתוך התא, המפעילות חלבונים כמו קלמודולין וקלצינאורין, שמסירים את קולטני AMPA מהממברנה.
  • התוצאה: הזיכרון נשאר, אך הוא הופך ל"רגוע" ואינו מעורר יותר תגובות חרדה או פחד.

חלק ד: חזרה לחיים עם כלים מעשיים
החלק האחרון מוקדש להעצמתכם ולבניית שגרת חיים בריאה. בפרק זה תמצאו כלים מעולמות ההתפתחות האישית, שיאפשרו לכם ליישם את השינויים שחוויתם בתהליך ולבנות לעצמכם מציאות חדשה של חוסן פנימי וחיים מלאים.

 

מדוע חשוב להבין את התהליך?

על ידי הכנת המוח והבנת המנגנון המדעי מאחורי הטראומה, תוכלו לראות שהתהליך אינו מסתורי או מורכב מעבר ליכולתכם. מדובר בשימוש נכון בפוטנציאל הטבעי של המוח לשנות את עצמו. המטרה היא לא רק להקל על הסימפטומים אלא לשחרר אתכם מהשורש של החוויה הטראומטית ולהחזיר את תחושת החיבור והשליטה על חייכם.

חזרה לקורס
הפרק הבא